השבת אבידה

את העגיל הזה מצאתי אתמול אחה״צ על המדרכה בכניסה למרכז הקניות השכונתי. הרמתי אותו ומיד ידעתי שהוא מזהב טהור. לפני כחודש ביתי איבדה את שרשרת הזהב שקנינו לה למתנת הגיוס. היא היתה נסערת וביקשה שאפתח לה מפה כדי לבדוק איפה זה נמצא, המפה אמרה שזה נפל לה בבסיס וככול הנראה מישהו כבר שם את היד עליה. הרגעתי אותה ואמרתי לה שאין לה מה להיות עצובה או להרגיש אשמה, ושאנחנו ממש לא כועסים עליה, השרשרת כנראה סיימה את תפקידה אצלה ומי שמצא אותה בטח מאוד שמח ומאושר.

לקחתי את העגיל איתי וכשהיא חזרה מהצבא הראיתי לה אותו, תראי מה היקום שלח לך אמרתי לה...

לפני חודש איבדת שרשרת זהב והנה עכשיו מצאתי לך עגיל זהב!

מה בדיוק אני אעשה עם העגיל הזה? היא שאלה, לא יודע עניתי, את לא שמחה שהיקום שלח לך עגיל זהב? לא, לי הלך לאיבוד שרשרת עם תליון! זה לא אותו הדבר, אין לי מה לעשות עם העגיל הזה.

טוב, חשבתי לעצמי נצטרך למצוא דרך להחזיר אותו. בינתיים לקחתי חומר ניקוי, הברקתי אותו, ניקיתי ושטפתי וחשבתי לעצמי - מעניין למי הוא שייך.

היום בבוקר החלטתי לכתוב שלט ולתלות במקום שבו מצאתי את העגיל, על הקיר בכניסה לסופר. ניסחתי מכתב, כתבתי השבת אבידה רשמתי את הטלפון שלי, הכנתי 2 שלטים בגודל A4, חמוש בסלוטייפ הלכתי לתלות אותם. כל הספקים של הסופר התגודדו סביבי - ושאלו מה זה?

אמרתי להם שמצאתי פה אתמול עגיל מזהב ושאני רושם פרטים שלי שאם מישהו רוצה את העגיל חזרה שייתן פרטים מזהים ובכיף נחזיר לו.

איזה בן אדם טוב אתה? אמר לי בפליאה אחד העובדים שסידרו את הארגזים, מאיפה אתה יודע שזה עגיל מזהב? אני יודע, תאמין לי רואים מיד.. ומאיפה אתה יודע שמישהו יחזור לפה לחפש? אני לא יודע, ואני מאוד מקווה שיבואו ויקראו את השלט. אני במקומך הייתי לוקח את זה לקניון לחנות תכשיטים לקבל עליו איזה 400 שח.

תראה אמרתי לו, עשיר אני לא אהיה מזה, וזה גם לא המעשה הנכון לעשות, אין לי מושג אם מי שאיבד את זה באמת יגיע או יקרא את השלט אבל לפחות אני נותן הזדמנות ליקום להשיב את מה שלא שייך לי.

אם אחרי שבוע לא יתקשרו אלי אז כנראה שזה צריך להישאר אצלי.

כל הכבוד - אומרת לי אישה שעוברת וקוראת את השלט שאני מדביק על הקיר. אין הרבה אנשים כמוך.

אני לא צדיק או משהו כזה, אם הייתי רואה שטר של כסף על הרצפה לא הייתי חושב פעמיים והייתי לוקח אותו אבל זה תכשיט - זה בטח יקר למישהו שיש לו רגש כלפיו, וגם הסיפור של השרשרת הדהד לי בראש, שאם מישהו רק היה שם שלט ומשיב לבת שלי את השרשרת היא הייתה מאוד מאושרת.

אמרתי לעצמי שאגש גם לסופר להגיד להם שתליתי שלט על השבת אבידה ואם מישהו יתקשר אליהם לשאול על עגיל זהב אז הטלפון שלי מופיע על המודעה ושיפנו אלי.

פתאום עובר אחד המנהלים ששומע אותי מספר לעובדת שלו על העגיל ואומר לה - כן! מישהי התקשרה אתמול ושאלה על עגיל! רשמנו את המספר שלה על פתק. הוא הלך לחפש את הפתק ושאל את אחראית המשמרת - איפה הפתק של זאת ששאלה על העגיל אתמול? איזה פתק? לא זכור לי? היא אומרת, אבל הוא לא וויתר, התעקש, חיפש וגם מצא. קח תתקשר אליה, ומסר לי את הפתק.

התקשרתי מיד, שלום - שמי גיא ואני מצאתי פה אתמול עגיל, הבנתי שהתקשרת אתמול לסופר והשארת את הפרטים שלך. האם את יכולה לתת לי פרטים מזהים על העגיל?

כן! ענתה בהתרגשות, זה עגיל חוט עם 2 אבני טורקיז שמחוברים אליו. נכון מאוד עניתי. הוא מחכה לך אצלי, בשמחה אחזיר לך אותו. החלפנו פרטים, והתמלאתי בהתרגשות רבה.

כעבור פחות משעה היא מתקשרת להודיע שהיא תבוא לקחת את העגיל אבל היא לא יודעת איפה להחנות את הרכב, כי הכל תמיד עמוס שם ואין אף פעם חניה. אל תדאגי אמרתי לה, תכנסי מאחורי הסופר לחניה האחורית, תעמדי שם ותתקשרי אלי, אני ארד אליך. היה לי ברור שזה לא רק העגיל זה משהו הרבה מעבר לכך ושהייתי צריך לפגוש אותה.

באופן פלאי המחסום של הבניין שלנו התקלקל ונשאר פתוח והיא נכנסה עם הרכב עד לתוך החניה של הבניין. מהמכונית יצאה אשה נאה בשנות ה-50 לחייה, עיניים כחולות וטובות, שיער אדמוני שופע וחיוך רחב.

מסתבר שהיא מטפלת הוליסטית, מאסטרית בשיטת אומגה, מחוברת לעולם הרוח, ואנחנו בעלי תחומי עניין דומים ושייכים לחוגים משותפים. מסתבר שהיינו נפגשים בכל מקרה בעוד כחודש בכנס משותף...

עמדנו נרגשים אחד מול השניה, אני מספר לה עלי והיא עליה, מבינים שיש כאן סיפור גדול יותר, שיד נעלמה רצתה להפגיש בינינו. התחבקנו, עשינו סלפי, ונפרדנו לשלום. אני בתחושה שעשיתי מעשה טוב, והיא בתחושה שהתמזל מזלה, ושהיקום הפתיע אותה.

חזרתי הביתה וחשבתי לעצמי שצריך רק לעשות מאמץ קטן ואת השאר כבר היקום יעשה עבורנו. נכון שהייתי סקפטי לגבי הסיכוי שהעגיל יחזור לבעליו אבל זה לא מנע ממני לעשות מעשה, לתלות את השלט ולתת לדברים לקרות. וכשמשהו צריך לקרות הוא קורה! העגיל הזה היה צריך לחזור אליה.

תעשו מעשים טובים! ההתרגשות, הסיפוק והטעם המתוק שווים את כל הזהב שבעולם.

שבת שלום לכולם

גיא